גל עיצובים (פוויגו) בע"מ נ' עזור

החלטה

רקע

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה, וכן בקשה לקבוע כי היא הוגשה במועד. התביעה, ע"ס 2,340 ש"ח, הוגשה במישרין להוצאה לפועל (תיק 1704878100) על ידי המשיבה, גל עיצובים (פוויגו) בע"מ, נגד המבקשת, הגב' סיגל עזור.

2.עפ"י הנתונים שבתיק ההוצאה לפועל, נמסרה האזהרה למבקשת ביום 23.5.2010. ההתנגדות הוגשה ביום 15.9.2010. להתנגדות צורף תצהיר, בו פרטה המבקשת את טענות ההגנה שלה לגופו של עניין, אולם לעניין המועד נכתב בו רק, שהיא מבקשת ארכה, שכן נאמר לה ע"י מזכירות ההוצאה לפועל כי יש להגיש בקשה להארכת מועד.

3.ביום 5.10.2010 קבעתי, כי לא ניתן לדון בבקשה לעניין המועד כפי שהוגשה, ואפשרתי למבקשת להגיש תצהיר תומך. ביום 17.10.2010, מנימוקים שפורטו שם, הארכתי את המועד עוד ב-7 ימים נוספים. תצהיר כאמור הוגש, צורף לבקשה, והמשיבה הגישה תגובתה.

4.ביום 6.3.2011 התקיים דיון בבקשה. המבקשת נחקרה, הן לעניין המועד והן לגופה של הגנה, והצדדים סיכמו טענותיהם. מחמת עומס כבד באותה תקופה בבית משפט זה, התעכבה כתיבת ההחלטה, ולימים התברר כי חלק מהחומר לא נסרק לתיק, ועל כן היה צורך להגישו בשנית. משהוגש, בשלה השעה למתן ההחלטה.

המועד

5.עפ"י הנתונים שבתיק ההוצאה לפועל, נמסרה האזהרה למבקשת ביום 23.5.2010. אישור המסירה אינו חתום, ולתיק ההוצאה לפועל הוגש תצהיר של השליח, מר חלף דיאב, כי המבקשת סרבה לחתום על אישור המסירה. המען המופיע באישור המסירה הוא רח' דניאל סמבורסקי 3 תל אביב.

6.ההתנגדות הוגשה ביום 15.9.2010, וע"ג הטופס הנלווה להתנגדות כתבה המבקשת, כי נודע לה על התיק רק לאחר קבלת הודעה בדבר עיקול כלי רכב, וכי לא קיבלה את האזהרה. עוד כתבה שם, שב"מכתב ההתראה" נרשמה כתובתה ברח' סמבורסקי 2, במקום 3.

7.בתגובתה טוענת המשיבה, כי טענות המבקשת אינן עולות כדי "טעם מיוחד" הנדרש להארכת מועד (אם כי כלל לא ברור פשר טענה זו, שכן המבקשת אינה עותרת להארכת מועד, חרף המינוח בו השתמשה, אלא טוענת כי המועד מעולם לא החל להימנות, בהעדר המצאה). עוד טוענת המשיבה, ראשית, כי המען על אישור המסירה, כאמור לעיל, הוא אכן סמבורסקי 3, ולא כטענת המבקשת; ושנית, כי המבקשת אינה מציינת בתצהירה את המועד בו נודע לה בפועל אודות תיק ההוצאה לפועל, כתוצאה מעיקול הרכב, כנטען, ולכך נודעת חשיבות, שכן העיקול על הרכב הוטל כבר ביום 24.6.2010 – כמעט 3 חודשים קודם להגשת ההתנגדות.

8.כאמור לעיל, המבקשת נחקרה לעניין המועד, וחזרה על עיקרי טענתה, אם כי לא ידעה לומר מתי בדיוק נודע לה על עיקול הרכב, אם ביולי או באוגוסט, הגם שסברה שהדבר היה באוגוסט.

9.השליח, מר חלף דיאב, לא התייצב לדיון ולא נחקר. בהקשר זה, תקנה 522(ב) קובעת, כי על בעל דין המבקש "לחקור חקירה שכנגד מצהיר שאיננו בעל דין בהליך ביניים", להודיע על כך לבעל הדין שכנגד, לשם הזמנת המצהיר לחקירה. משלא באה הודעה כאמור, והשליח לא הוזמן – יש לראות את גרסתו כעומדת על מכונה.

10.עניין לנו, איפוא, בשתי גרסאות מנוגדות, קוטבית, באשר למסירת האזהרה. מחד, השליח, הנוגע בדבר רק בצמצום (אם כי אינו אובייקטיבי לחלוטין, שכן ככלות הכל, פרנסתו על ביצוע מוצלח של אזהרות, או לפחות על הצהרה על ביצוע מוצלח כאמור); ומאידך, המבקשת, שנגיעתה בדבר מובהקת. בין שתי גרסאות אלה, הדעת נותנת שיש להעדיף את גרסת השליח, בהעדר סיבה להטיל בה ספק. אעיר, כי עדותה של המבקשת בפני בעניין זה היתה מבולבלת למדי, והיא העידה על עצמה כי אינה "מבינה גדולה בפרטים האלה", כשנתבקשה לתאר את נסיבות קבלת ההודעה בדבר העיקול על הרכב. לא מן הנמנע, כי משלא הבינה פשרה של האזהרה, סרבה לקבלה ולאשר בחתימתה את דבר המסירה, גם אם לימים שכחה, או הדחיקה, את האירוע.

11.אני מאמץ, איפוא, את גרסת השליח, ודוחה את גרסת המבקשת, ועל כן אני קובע, כי האזהרה אכן הומצאה לה, ואילו ההתנגדות הוגשה באיחור. משכך, הרי שלא ניתן לדון בה, ויש להורות על מחיקתה.

12.במאמר מוסגר אעיר, כי אלמלי דחיתי את גרסתה לעניין האזהרה, הרי שדין הבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד – היה להתקבל, שכן, ראשית, בהמצאת אזהרה יש להקפיד על מסירה בפועל, ושנית, אם העיקול על הרכב הוטל ביום 24.6.2010, וגם אם נתחיל למנות ממועד זה, ממילא לא חלף המועד להגשת ההתנגדות, בשים לב לפגרת בתי המשפט.

13.להשלמת התמונה בלבד, ולמעלה מן הצורך, אדרש בקצרה גם להתנגדות לגופה, שכן נראה כי ממילא ספק אם היה מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן, אפילו היתה ההתנגדות מוגשת במועד.

ההתנגדות

14.בכתב התביעה מתארת המשיבה עסקה, לפיה הזמינה המבקשת עבודות נגרות, בתמורה כוללת של 43,000 ש"ח לפני מע"מ, שכללו שולחן, ארון, ופריטים שונים. מתוך סך התמורה המוסכמת, זוכתה המבקשת בסך של 13,000 ש"ח עבור שולחן פינת האוכל, אולם לא שילמה מקצת מהתמורה, בסך של 2,000 ש"ח ומע"מ, ומכאן התביעה.

15.המבקשת, מצדה, טענה בהתנגדות, כי המשיבה הפרה את ההסכם בשני אלה: ראשית, שולחן האוכל לא סופק במועד, שהיה אמור להיות לפני חג הפסח, ובמקומו סופק שולחן חלופי, תוך גרימת עוגמת נפש; ושנית, מספר פריטים, ובהם חיפוי קיר, חיפוי אינטרקום, מתלה ומדפים לא סופקו, ואילו יחידה שאמורה היתה להיפתח כלפי מעלה לא נפתחת כך. לפיכך לא שילמה את מלוא התמורה.

16.בדיון שהתקיים העידה המבקשת, כי את השולחן החזירה, וכי שולחן חלופי אכן סופק, והיא אף הודתה למשיבה על כך ואף נתנה לה "מתנה לחג". עוד העידה, כי לא הודיעה על ביטול ההסכם עד שהגיעה הדרישה לשלם את הסך של 2,340 ש"ח. כן הוסיפה פרטים אודות האיחור באספקת חלק מהרכיבים, אולם הכחישה כי העיכוב נבע מעיכובים בהשלמת עבודות של ספקים אחרים, כגון החשמלאי.